תמן תנינן. ריש פ''ג דיומא ומפורש שם עד שמשא הוות על סוסיתא וע''ש:

והכתוב לפנינו אמר ר' נהוראי כאן שנייה וכו' היא ג''כ ציון על ההוא תוספתא וכלומר כאן נשנית הברייתא שאפי' בשבת בא להעיד עליו. א''נ כאן שנייה אדבתרה קאי וכלומר כאן ועל זה נשנית ברייתא חדא שאמר ר' נהוראי בעצמו מעשה שירדתי להעיד וכו' ושמעינן שאפי' בשביל עילה כגון זה שרצה להקביל פני חביריו אלא שידע גם כן להעיד עליו מותר לחלל את השבת ולהעיד עליו:

נישמעינה מן הדא. דתני בתוספתא פ''ק מעשה בר' נהוראי שבא עם העד בשבת באושא והעיד עליו. כך היא שם:

מכיריו מהו לחלל את השבת להעיד עליו. מכירי קמא הנמצא בספרי הדפוס ט''ס היא:

אחד הכל מכירין אותו שהוא ישראל וכו'. כלומר הא לא דמיא אלא להא שאם אינן מכירין שהוא ישראל אלא על פי זה אם כזה ג''כ תאמר שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו שהוא ישראל ותהא חתימתו כשרה זה ודאי אינו לפי שכל העדות תתקיים בעד אחד וא''כ ה''נ כן דמה לי אם כאן מכירין אותו שהוא ישראל ואין מכירין חתימת ידו אלא ע''י זה ונמצאת כל העדות מתקיימת בעד אחד:

וכגון הדא סוסיתא. עיר אחת שרובה עכו''ם ונזכרת בכמה מקומות בהש''ס הזה:

אמר רבי יודן ויאות. הוא דאפי' בכה''ג אינו מצטרף עם א' בשוק להעיד על חבירו דמה אלו שנים שיצאו מעיר שריבה עכו''ם ואיכא לספוקי אם ישראלים הם:

אם כן נמצאת וכו'. ופשיט לה דאפי' בכה''ג נמי לא שהרי הוא בפנינו ומכיון שאין להאחרים המכירין חתימתו אם אתה אומר שיצטרף נמצא כל העדות מתקיימת בעד אחד. וכל העדות לאו דוקא אלא כלומר רוב העדות וכדאמרן:

היך עבידא היו שנים המעידים על החדש אחד מהן הכל מכירים אותו שאדם כשר הוא ואחד מהן אין אדם מכירו אלא שחבירו מכירו והוא לבדו אינו נאמן להעיד עליו לפי שנוגע בעדותו הוא שרוצה שתתקיים עדותו על החדש והשתא הבעיא היא חבירו זה שמכירו מהו שיצטרף עם אחד מן השוק להעיד עליו דאע''פ שזה האחד מן השוק לבדו היה נאמן עליו וכדאמרינן דהן אמרו והן אמרו שכאן עד אחד נאמן היינו שהב''ד שבעירו הוא שמשלחין אותו להעיד עליו והן מוחזקין בו שאדם נאמן הוא לפיכך ב''ד הגדול סומכין עליו ומקבלין העדות שמעיד על האחד מעדי החדש שאינן מכירין אותו לסמוך על עדותו אבל הכא בגוונא דהבעיא דילן מיירי שלא שלחו ב''ד שבעירו שום אחד עמו להעיד עליו וכשבאו לפני ב''ד הגדול לאחד מכירין אותו ולהשני אינן מכירין אותו ובכה''ג מסתברא שצריך שיהו שנים מעידין עליו ומשום דאיכא למיחש הואיל ובית דין שבעירו לא שלחו אדם עמו אפשר שהוא מעצמו בא אל חבירו זה והסכימו שניהם להעיד על החדש ואף שזה לא ראה כלום והלכך מיבעיא לן אם חבירו זה שמכירו מצטרף עם אחד מן השוק להעיד עליו והרי כאן שנים או דילמא חבירו נוגע בעדותו ואינו מצטרף עם האחר ואין כאן אלא אחד ואנן בכה''ג שנים הוא דבעינן. והיינו דקאמר עד אחד מהו שיהא נאמן כשנים כלומר מהו שיצטרף זה האחד מעדי החדש להאחד מן השוק שיהא על ידי כך כשנים להעיד על זה שאינן מכירין אותו. א''נ י''ל דהך בעיא בדרך את''ל מיתפרשא דקאמר עד אחד נאמן בעדות זו ומאי אחר חד כמשמעו והדר בעי ואת''ל דהאי אחר זוג אחר ושנים בעינן מיבעיא לן עד אחד מהו שיהא נאמן כשנים היך עבידא וכו'. א''נ ה''ק דמספקא ליה דמכיון דעדי החדש ע''כ שנים בעינן דמשפט כתיב ביה ואם אחד מהעדים הכל מכירין אותו וא''צ להעיד עליו ואחד וכו' מהו שיצטרף זה עם אחד מן השוק להעיד עליו ולא אמרינן דהשתא מתקיימת רוב העדות בעד אחד שזה מעיד על החדש ומעיד ג''כ על חבירו שהוא מכירו לאדם נאמן דמכיון שיש כאן אחד מן השוק להעיד על חבירו וא''צ לעדותו ועל עצמו גם כן א''צ עדות שהרי הכל מכירין אותו שפיר דמי או דילמא דהואיל דשזה העד מעיד ג''כ עליו אף על פי שעכשיו אין אנו צריכין לעדותו זה מ''מ הואיל ומצטרף הוא להעיד עליו הוי כאילו כל העדות והיינו רוב העדות מתקיימת בעד אחד. ר' זעירה וכו'. גרסי' להאי מלתא בפ''ב דכתובות בהלכה ד' ומייתי לה הכא כדי למיפשט בעייא דילן וכדלקמן דגרסינן שם על המתני' דמיירי בעדים המעידי' על חתימת ידם שבשטר זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין לצרף עמהם אחר דברי רבי וחכמים אומרים אינן צריכין שיצטרף עמהן אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי וקאמר התם ר' זעירה בשם רב אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת עד השני וכדמפרש שם היך עבידא היה א' מכיר כתב ידו וכתב ידו של חבירו ואחד אין אדם מכירו וחבירו מכירו. שזה המעיד על חתימת ידי עצמו הוא מכירו וזה האחר אינו בפנינו ובהאי קאמר רב אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת חבירו וטעמו דכיון דקי''ל כרבנן דהתם דעל מנה שבשטר הן מעידין וזה המעיד על כתב ידו נפיק פלגא דממונא אפומיה וכי הדר מצטרף עם אחד מן השוק להעיד על חתימת חבירו הרי דנפיק עוד ריבעא דממונא אפומיה ואישתכח דכולא ממונא נכי רבעא נפיק אפומא דחד סהדא והתורה אמרה על פי שנים עדים יקים דבר חצי דבר ע''י זה וחצי דבר ע''י זה. ובתר הכי גריס שם וחסר הוא כאן. חבירו מהו שיצטרף עם אחד מן השוק להעיד עליו ומתמה הש''ס שם. הדא היא דאמר ר' זעירא רב הונא בשם רב אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת עד השני. דקס''ד דאין כאן מכירין לחתימת העד שבפנינו אלא הוא בעצמו מעיד על חתימת ידו ולפיכך מתמה הלא הדא הוא דאמרינן בשם רב שאין מצטרפין ומאי תיבעי לך ועלה הוא דגרסינן לא צורכה. די לא וכו' כדמייתי הכא כלומר לא צריכא דקמיבעיא לן דאלא בכה''ג כגון שהיו שנים ואחד מהן שהוא בפנינו הכל מכירין כתב ידו ואין אנו צריכין לעדות עצמו וזה שאינו בפנינו אין אדם מכירו אלא חבירו זה ובהא הוא דקמיבעיא לן חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו כלומר שהוא לא יעיד על כתיבת יד עצמו מכיון שהכל מכירין כתיבת ידו אלא שיצטרף עם אחד מן השוק להעיד על חתימת חבירו או דילמא מכיון שהוא בפנינו ואין אנו צריכין לעדות אחרים על כתב ידו אכתי מיחזי כדנפיק תלתא רבעי דממונא אפומיה דחד סהדא:

עד אחד מהו שיהא נאמן כשנים. דאע''ג דאמרינן דכאן עד אחד גם כן נאמן להעיד עליו הינו אחד מן השוק ושמשלחין אותו הב''ד שבעירו כדי להעיד עליו אבל הבעיא היא באחד מן העדים המעידים על עדות החדש וכדמפרש ואזיל וכדמפרשינן לקמן:

ומה קלקול הוה תמן. על המתני' קאי דקתני משקלקלו המינין:

שהיו. המינין אומרים עצרת לעולם אחר השבת והיו יוצאין להעיד על החדש מבערב בחזקת שנתקדש כדי שעל פי חשבון זה יהא עצרת ממחרת השבת כפי מינות טעותם:

מעתה על חדש לא יקבלינון אלא מן המכירין דהדבר תלוי מחשבון העומר שהוא בי''ו בניסן אבל על שאר ירחייא יקבלינון מהכל שאין לחוש לחשבון המינין:

עיקר קלקלתהון מן חדש אדר הוות. שבאותו חדש עשו זה כהאי מעשה דלקמן וסבורין היו שע''י חדש אדר יעשו הניסן של אחריו לפי חשבונם ויהא עצרת לאחר השבת:

מעתה כד היא כוותהין יקבלינון. שהרי הב''ד הגדול המקבלין עדות החדש יודעין הן לחשוב אם האמת הוא כך שנראית הירח בזמן שמעידין שראו ואם האמת היא כך יקבלינון מהכל ואפי' אינן מכירין אותם ואם הם רואים שאין הדבר כמותם אל יקבלינון ומשני זו מפני זו שאם אתה אומר כך סוף סוף שיכול לבא לידי טעות והתקינו על זו ואף שהאמת הוא כך שלא יקבלו מסתם בני אדם מפני זו שלפעמים שקר הוא והלכך לא פלוג רבנן:

מעשה ששכרו וכו'. תוספתא שם: